יום שישי, 9 במאי 2014
כספי הפיצויים של ניצולי השואה
יום השואה
כבן דור שני לשואה, גורם לי להרהר בכל הנדבות שמנהיגי המדינה מעניקים לאורך כל השנים לשרידים האחרונים של ניצולי השואה שנותרו בחיים, האם יתכן שקשישים ניצולי שואה יחשבו אם צריך לקנות תרופות או אוכל במעט הכסף שנותר מקצבתם? מיותר לציין, כי הכספים הרבים שהעבירה גרמניה כמתן פיצויים לניצולי השואה, כספים אלו שייכים לניצולים, המדינה לא עושה להם טובה. הגרמנים העבירו כספים למדינה כפיצוי לאובדן חיים לנזקים שהנאצים גרמו ולמעשה המדינה שילמה רק על נכויות, וביתרת הכסף השתמשה המדינה לצרכיה כמדינה בהתהוות (לבניין הארץ).
נשלח מה-iPhone שלי
המשך המסע לאלסקה
היינו בעיר אנקוראג', בלילה יצאנו לתור את המקום, למזלנו התקיים בדיוק קרנבל, הסתובבנו ורקדנו עם האלסקאים בין הדוכנים והלהקות השונות שהופיעו שם. נכנסנו לבית קפה ישבנו במרפסת בית הקפה האזנו למוזיקה ואני הזמנתי בירות ממלצר מסטול ועליז מוצהר, הכרנו זוג מקומיים התפתחה שיחה על הא ודא הם סיפרו לנו על החיים באלסקה ואנחנו על החיים בישראל, הם אמרו שחלומם הוא לבקשר במקומות הקדושים בארץ. צחקנו המון עם המלצר ובנוסף הצטרף אלינו בעל המסעדה בעצמו שמע שאנחנו מישראל הרחוקה, היינו להיט בשולחן. ירדתי למטה לשירותים ובעל המסעדה תפס בידי והחל להראות לי את כל ייחוסו המשפחתי בתמונות שתלויות על הקיר את אביו שהיה מושל אלסקה. השעה היה שתיים לפנות בוקר בחוץ עוד אור יום סגרו את הבר.הזוג המקומי שהתחברנו איתם, שאלו אם אנחנו מעוניינים לבלות עוד קצת, ולקחו אותנו לפאב מקומי שהיה מלא בני נוער ששתו בירות ופיזזו על רחבה ואנחנו איתם עד שגם סגירת המקום, לא הספקתי לסיים לשתות את הבירה, לקחו לי את הבקבוק בטענה שזהו המקום נסגר עכשיו!! אפשר ללמוד מהם. נפרדנו מזוג המקומיים החלפנו אימיילים ונפרדנו לשלום,חזרנו למלון ישבנו בלובי שוחחנו עלינו לגג המלון הצטלמנו והלכנו לישוןב -4 לפנות בוקר, התבלבלנו לגמרי בין היום ללילה.
התאריך 22.6.09 השכמנו בסביבות 9 בבוקר, שתינו קפה, העמסנו את המזוודות ונסענו לסופר ענקי שבו מכל הבא ליד, כל זוג קנה ארוחת בוקר, אמרתי לעצמי אני נמצא בארץ ה סלומון ועוד לא טעמתי את הדג הזה. יצאנו מהסופר לכוון העיירה דנאלי בה הפארק המפורסם דנאלי הגדול בעולם [בנשיונל גיאוגרפי רואים סרטים עליו]וכמו כן יש בו הר בין הגבוהים בעולם, בדרך בפארק דנאלי עשינו חניית ביניים לאכול את ארוחת הבוקר, נכנסנו ליער ומהר נסנו משם, עקב מתקפת יתושים, אכלנו בצידי הדרך ליד הרכב, אז סוף סוף אכלתי דג סלמון שקניתי בסופר. המשכנו בדרכנו לצימר שהזמנו מראש קיבלנו את החדרים והמשכנו את דרכנו לפארק דנאלי, בכניסה לפארק חנינו את הרכב, אני בכניסה אכלתי גלידה והתחלנו לצעוד בפארק דנאלי האמת חיפשנו דובים, אבל ראינו בין העצים סנאים בלבד, תקפו אותנו יתושים למרות שמרחנו אל-תוש להמנע מעקיצות. בהמשך ירדנו ירידה תלולה לכיוון אגם מדהים בפארק, סביב לאגם הרים וכולו טבול בירוק. באגם המוני בונים שוחים להנאתם, בונים את ביתם על גדות האגם. נחנו ונשמנו לקרבנו את הנוף המדהים והפסטורלי. המשכנו לצעוד בעליות וירידות כשהקרקע מאד רכה, ראינו מטיילים שהסתובבו עם פעמונים שנועדו להבריח את הדובים . המשכנו בצעידה לעבר הנקודה בה אוטובוס ששייך לפארק, מסיע חינם עד הכניסה לפארק. הגענו לרכב נסענו כברת דרך למרכז עם נוף מקסים, חנויות מסעדות והרבה תיירים, ישבנו במסעדה קיבלנו קנקן בירה ואכלנו פיש וצ'יפס, (נזכרתי באנגליה). הסתובבנו קצת באזור בעל הנוף המהמם, נהר ענקי כשבאמצעו גשר מצידו האחד ומצידו השני מנחת מסוקים טיסה לתיירים. לאחר מכן, חזרנו חזרה לחדרים והלכנו לישון.
23.6.09 קמנו ב-4 לפנות בוקר, אני ויאיר יצאנו לטיול רגלי כשבחוץ 0 מעלות קור, צעדנו לנו כשטיפות גשם מטפטפות מעל ראשינו, קר מאוד, למרות זאת נעים לנו ואנחנו מתחממים תוך כדי צעדה. הגענו לפארק עם אגם מדהים ביופיו, במעלה הפארק הרים מושלגים ועצים שפתיתי שלג מכסים אותם, נשמנו לקרבנו את הנוף המהמם וצעדנו בחזרה לחדרינו, כל הדרך בצידי הדרך מלא ארנבות שבורחות מאיתנו, הגענו לחדר העמסנו מזוודות והמשכו בנסיעה בדרכנו אנו עוברים את פארק דנאלי, פתאום גשמים ורוחות שהפתיעו אותנו, אך זה שיגרתי באלסקה פעם שמש גשם רוחות, התרגלנו להפתעות. בדרך רואים גשר ענק שמתחתיו זרימה חזקה של מים, השקפנו מעל הגשר זה היה דיי מפחיד ועוצמתי. חזרנו לרכב המשכנו בנסיעתנו לעיירה לארוחת צהריים, בכניסה החלפתי בגדים היות ונרטבתי לגמרי מהגשם. שני קוריאנים ישבו בדלפק לבד במסעדה, המלצרית הגיעה הזמנו מנות, המלצרית אמרה חבל אתם לא תוכלו לסיים את המנות. עיניים גדולות הורדנו מנה אחת ובאמת המנות שהגיעו היו ענקיות, למדנו על בשרנו שבאמריקה הכל בגדול, אני הזמנתי בייקון היינו שבעים לא הצלחנו לסיים את המנות, אחר הארוחה המשכנו לכיוון העיר שהיינו בהתחלת הטיול הסתובבנו במרכז קניות חפשנו חדר, אין מקום הכל בתפוסה מלאה. כשמצאנו מקום המחיר היה מופקע, לבסוף התפשרנו על מחיר זול והצטערנו על כל דקה ששהינו שם, המקום היה ג'יפה. במלון היו אנשים מוזרים, בחדר ריח חזק ומחניק של סיגריות, אמרנו לעצמנו טוב רק נשים את הראש ונעביר את הלילה והחלטנו לא להתפשר יותר על ניקיון החדרים. היה כבר ערב אכלנו במסעדה ופרשנו לשינה.
24.6.09 קמנו מוקדם בבוקר הורדנו מזוודות ונסעו לכוון עיירה ששמה שוורד בדרך נוף משגע נחלים עצים אגמים יערת הרים תענוג לעיניים בדרך היה פקק תנועה היות שעבדו בכביש חיברו צינור עבה מתחת לאדמה בכדי להעביר את זרם המים לאגם להמנע משטפונות בכביש. המשכנו ובדרכנו רואים את הים ולידו פסי רכבת משקיפים לים רואים לוויתנים מקפצים בים מעבר לכביש הרים מכוסים בקרחונים ועצי יער, מפלים עוצרי נשימה רכבת עוברת, ממש בגדת חוף הים, זו רכבת לתיירים כדי שיוכלו להשקיף על הנוף המשגע. הרכבת עצרה והתיירים צילמו את הנופים והלוויתנים. בתחנת הדלק שתינו קפה ועוגה ליד התחנה אתר סקי גדול. המשכנו לכוון שוורד, שם בנמל התכוונו לשוט בספינה לכיוון הפיורדים, בשעה12 ולאחר 150 ק"מ לערך, הגענו, בדיוק ספינה יצאה פספסנו את ההפלגה הזו, המתנו להפלגה הבאה שתצא ב- 6, רכשנו לעצמנו כרטיסים ותוך כדי המתנה להפלגה, בינתיים חיפשנו חדר ליד הנמל, המחיר שדרשו עבור זוג היה 165דולר, ראינו שהמחיר יקר. בגב ההר לא רחוק מהנמל ומצאנו חדר לזוג ב60 דולר חדר נקי ונחמד .הורדנו מזוודות הסתובבנו בעיירה הציורית צריפים קטנים בסגנון המערב הפרוע ירדנו בחזרה לנמל, חנינו את הרכב חיכינו שינקו את הספינה שחזרה מהשייט, מסרנו את הכרטיסים ועלינו לספינה הגדולה בה שולחנות וכסאות, ציידו אותנו בחגורות הצלה והסבר קצר ע"י רב החובל והתחלנו להפליג לעבר הפיורדים, נוף מטריף, כלבי ים שוחים להנאתם, לווייתנים בלב ים, איים קטנים בים, נוף עוצר נשימה. על אחד האיים כלבי ים משתזפים בנמנום, משפחת לווייתנים שוחה, דולפינים, מנגד פיורדים עליהם סוגי ציפורים עם מקור כתום אדום בוהק , אופיינים לאלסקה. בהמשך השייט הגענו לגליישר מתקרבים קרוב מאוד אליו וצופים בדממה איך בחריקה נופלות חתיכות גדולות בקול נפץ מחריש אוזניים,כתוצאה מכך שטים במים קרחונים גדולים וקטנים אני קורא לזה איי גליישרים, כאן רואים את התחממות כדור הארץ זה כתוצאה מחיסול היערות וגזי החממה שאנו בני האנוש מזיקים לסביבה. בספינה יש טלוויזיה ומראים במרקע איך אלסקה היתה נראית לפני 10 20 שנה ואיך היא נראית היום [הגלישרים נעלמים אט אט ]ראינו גם את תחתית הים ואיך בתחתית הים רואים שבר גיאולוגי ממש מחולק לחצי ה משכנו לשוט חילקו לנו ארוחת ערב סטייק סלומון סטייק בקר סלטים שתייה חמה וקרה שתינו קצת בירות כל זה בהמשך השייט סיימנו לאכול נכנסנו לפיורדים איים קטנים וגדולים ברווזים שטים ציפורים בהמשך הגישו לנו עוגיות מסוגים שונים, וחזרנו בחזרה לנמל ירדנו מהספינה, חזרנו לחדרנו התקלחנו ונסענו לבר שנמצא בפאתי העיירה, הזמנו בירות, לאה ויאיר התעסקו עם האינטרנט, היה קריוקי בבר ואנשים שונים בערבוביה צעירים ומבוגרים שרו שירים, כשהמילים מופיעות על המסך, שרנו והבר היה מדליק כמו במערב הפרוע. לאחר מכן חזרנו לחדר כבר אחרי 12 בלילה ועדיין אור יום, בדרך טלפון ציבורי מתקשרים הביתה והולכים לישון 25.6.09
קמנו בבוקר השעה 9.15 הנשים התלוננו שהטיול קצת קשה להם, אמרתי אין דבר זו חוויה העמסנו על הג'יפ את המזוודות נסענו מסביב לעיירה המדליקה, בדרך נכנסנו לסנוויצ'יאידה אכלנו סנדוויץ ענקי שמכיל בתוכו נקניק וסוגי סלטים, סיימנו לאכול והמשכנו בדרכנו לחצי האי קינאי, משם הגענו לנהר הרוסי החנינו את הג'יפ בחנייה בה חנו רכבים מסוגים שונים וגם קרוונים מאובזרים. המשכנו בדרכנו בשביל והגענו לנהר שלכל אורכו דייגים שעמדו משני גדותיו בבגדי דייגים מיוחדים ומגפיים ארוכות עד הירכיים, בנהר מחברת בוטקה שמחוברת לאומגה ועוברת מצד אחד של הגדה לצידה השני ומעבירה דייגים ממקום למקום.
הרב הראשי
< שלום לכם
עבר זמן מאז כתבתי פה.
איני מבין מדוע במדינת ישראל צריך שיהיה גם רב ראשי אשכנזי וגם רב ראשי ספרדי, צורך זה לדעתי, מפצל את העם, האם לא מן הראוי שתהייה חלוקה שווה בין הרבנים בזמנים קצובים, כל רב ימלא קדנציה שזמנה יקבע מראש שווה בשווה בינם. הדבר העיקרי החשוב הוא שיהיה רב אחד שישרת גם את האשכנזים וגם את הספרדים, הגיע הזמן לקטוע את המושגים ספרדים ואשכנזים, זה מושרש מדי, מפלג מדי כולנו צאצאיו של אברהם, יצחק ויעקב צריכים להיות מאוחדים בעיקר בדתנו, מן הראוי שהמושגים האלו יעקרו מהשורש.
יום השואה והגבורה
<ום השואה הזה נזכרתי באחד הסיפורים של אבי שכל בני משפחתו ניספו בשואה, אבי סיפר בעבר לחברו באידיש את הסיפור הבא: כשהיה במחנה עבודה היה כל כך חלש וחולה מחוסר תזונה ועבודה מפרכת, מכיוון שהיה חייב לקום לעבודה (כי אדם שהיה חולה נשלח מיד למוות), חברו תמך בו במסדר שלא יפול, הוא שמע שמועה כי מישהו החביא גזר מתחת לצריף במחנה. בלילה התגנב עם חברו ובכוחות משותפים הרימו חלק מהצריף וסחבו את הגזר, מייד אחר כך אבי הבריא וחזר לעבודה, ביום שואה זה החלטתי להנציח את הסיפור המופלא של הגזר שהציל את אבי ממוות, בציור אני מצייר את סיפורו. עבורי זה יום קשה ומלחיץ ביום זה אני מזדהה עם אבי ז״ל שעבר את השואה.
נשלח מה-iPhone שלי
הירשם ל-
רשומות (Atom)